דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך יולי, 2017

ילדים במחבוא ביערות ו/או עם פרטיזנים

מחבוא ביערות ו/או עם פרטיזנים משמעו להימצא בבריחה מתמדת ממקום למקום, ופירושו לסבול רעב , צמא וקור. לחיות מתוך חוסר וודאות תמידי ביחס להווה , ולבצע מעשים שיש בהם כדי לסכן את החיים , אם על מנת לספק את צרכי הקיום הבסיסיים , ואם כדי להילחם בנאצים.
 רינה , ילדה שהתחבאה ביערות עם אביה , ומאוחר יותר הצטרפה לפרטיזנים , סיפרה : "אני זוכרת שהייתי כל הזמן עירנית , אף פעם לא ידענו אם נשרוד את הדקה הבאה. רוב הזמן הייתי רעבה , היה לי קר , ופחדתי שאתפס על ידי הגרמנים או על ידי האוקראינים. אני זוכרת כמה שמחה וגאה הייתי כשאבי וכמה חברים פרטיזנים שלו הצליחו במבצע שתכננו נגד הגרמנים".
לילדים שחיו ביערות ו/או בקרב הפרטיזנים הייתה תחושת שליטה גבוהה יותר ולכן גם תחושת הרווחה הפסיכולוגית הייתה יותר גבוהה.
חלק מהילדים שהתחבאו ביערות שהו שם עם קרוב משפחה אחד ( הורה , אח וכדומה) , כך נחסכה מהם התחושה שננטשו על ידי משפחתם. יתר על כן, מרבית הניצולים שהצטרפו לפרטיזנים שמרו על זהותם המקורית ( שמם הפרטי, שם משפחתם, ודתם) , והשתייכו למעשה לקבוצה שתפשה את מעשיה כגבורה וכאתגר. עצם ההשתייכות לקבוצה כזו שימר כ…

משה , בן שנתיים , ילדות במסתורים ובמרתפים חשוכים

משה ( אחד מהמרואיינים במחקר של רחל לב-ויזל ומריאן אמיר ) היה כבן שנתיים כאשר פרצה המלחמה . אמו מסרה אותו למשפחה נוצרית תמורת תכשיטיה והבטיחה לו שתוך כמה ימים תשוב לקחתו. אולם הבטחה זו לא קויימה. לאחר המלחמה מצאו אותו נציגים של ארגוני חיפוש יהודיים. הוא עלה ארצה ואומץ על ידי משפחה בקיבוץ.
משה בן ה69 מתאר את חוויותיו : "כל הילדות של הייתה במסתורים, זה משפיע על החיים שלי . כמעט שנה הייתי בחושך מתחת לאדמה בתוך מרתף . מתחת לתפוחי אדמה על קרש עם מסמרים. ילד בן שנתיים שהיה בחושך במשך שנה שלמה, זה השפיע לכל החיים. אחר כך הועברתי מגוי לגוי, להיות יהודי לא היה כדאי. חיפשתי את אמא שלי כל השנים אבל לא מצאתי. לא כל כך יודע אם היתי מוצא אותה, באיזו שפה הייתי מדבר איתה.
לא כל כך זוכר את המילים זה כואב, לא יומיומי, אבל אני מסתכל על הילדים שלי וחושב שהם גדולים יותר מאמא שלי. "
מקור וקרדיט : רחל לב-ויזל , מריאן אמיר , , ילדות אבודה – קונטקסט ההישרדות , מצוקה נפשית ואיכות חיים בקרב אנשים שהיו ילדים בתקופת השואה " , בתוך : זהבה סלומון וג'וליה צ'ייטין ( עורכות) , ילדות בצל השואה : י…

עדותה של שרה , בת שש , מסתתרת שנה וחצי מאחורי ארון

שרה בת למשפחה ורשאית מן המעמד הבינוני , שהייתה כבת שש כשפרצה המלחמה. שרה הייתה הניצולה היחידה ממשפחתה הגרעינית , שכן הוריה ואחיה הקטן נספו במידאנק. שרה זוכרת כיצד הכינה אותה אמה לחיים בלעדיהם. הייתה זו הכנה מלאת אהבה ודאגה . שרה גם מספרת כיצד אמה הדגישה בפניה עד כמה חשוב שתזכור מאין באה:
" היה לי כזה אמון באמא שלי עד שאני לא זוכרת את התקופה הזאת .. כמשהו דרמטי במיוחד .. הייתי מוקפת במשפחתי .. זה לא היה נורא . בשלב מסויים התחילו ללמד אותי כל מיני דברים מעשיים , ואמרו לי בגלוי: "את צריכה לצאת מכאן" .. אמא אמרה לי , הם הכינו אותי לעזוב את הגטו .. לימדו אותי .. להסתרק בעצמי. ולתקן גרביים .. וכל מיני דברים מעשיים .. ושמות של אנשים שהיו מחוץ לפולין, ואמרו לי לזכור את זה , אמרו לי יום ולילה .. לימדו אותי את השמות . הם כנראה ידעו מה עומד לקרות."
תחושת הביטחון התנפצה כאשר שרה הוברחה מתוך הגטו , נמסרה למשפחה נוצרית ובהמשך הועברה ממנה אל משפחה אחרת . בראיון מציינת שרה שמה שהחזיק אותה בחיים , היה אמונתה הבלתי מעורערת שאמה תחזור לקחת אותה בסוף המלחמה. בדברה על אותה תקופה , ניכר …

ענת , פעוטה בת שלוש , לבד במרתף בגטו ורשה

ענת הייתה בת שלוש כאשר אמא החביאה אותה במרתף בגטו ורשה, לאחר שאביה נלכד בידי הגסטאפו וכל שאר בני המשפחה גורשו. אמא של ענת שהייתה חברה במחתרת היהודית הפולנית , עסקה בהברחת ילדים מהגטו, ולעתים קרובות הייתה משאירה את ענת לבדה, לפעמים אפילו לכמה ימים. ענת מספרת כיצד טיפלה בה אמה במסירות , גם בעיתות מצוקה קשות ביותר. באמצעות השחזור אותו היא מציגה , אנו לומדים לדעת שאמה ידעה לזהות את צרכיה של ענת ואף ידעה למלאם, חרף מגבלות הסכנה שבה היו השתיים נתונות. אף על פי שענת מציגה נקודת מבט של ילדה ברגעים רבים במהלך הריאיון, בכל זאת היא מתייחסת בביקורתיות ל"הבטחות" הבלתי אפשריות שהבטיחה לה אמה.  להלן דוגמא לנושא הטיפול ולביקורת העדינה של ענת : "כשהיא ( האם) הייתה חוזרת מהגיחות שלה , כשהיא הייתה יוצאת למשך.. למשך ימים...היא הייתה משאירה לי משהו לאכול , כמו כרוב מבושל.. גזר .. תפוחי אדמה מבושלים , זאת הייתה חגיגה . לפעמים לחם .. צנימים .. תמיד הייתי מתפלאת מניין השיגה את האוכל? איך השיגה אותו ? היאא תמיד הייתה צוחקת ואומרת , "לא צריך לשאול , צריך לאכול". ואני חשבתי , איך היא יו…

תיאוריית ההיתקשורת ( Attachment theory) וילדים בשואה

אחת התיאוריות שעשויות לסייע בידנו לבחון את הקשר בין קשרי הורים וילדים בתקופת השואה היא תיאוריית ההיתקשרות כפי שגובשה בידי בולבי ( Bowlby ). לדבריו , מידת הפגיעות של אדם למצבי דחק וחרדה מושפעת הן מהתפתחותו המוקדמת והן מנסיבות חייו בהווה. להתקשרות המוקדמת עם ההורה נודעת חשיבות מיוחדת בשימורה של יציבות רגשית בבגרות. כאשר הילד מרגיש חוסר בטחון או חושש לאובדן בטחון בתוך הקשר , עלולה להתפתח התקשרות חרדתית. בולבי ציין כי ילדים  החווים את דמויות ההתקשרות כזמינות ותומכות רגשית,  מפתחים ייצוגים פנימיים שלהן בתור שכאלה, וכך הם לומדים בהדרגה לראות את עצמם כבעלי יכולת ( קומפטנטים) וראויים לאהבה. בהמשך משתמש הילד בהורה כבסיס בטוח שממנו הוא יכול לבדוק את העולם וללמוד יוזמות חדשות.
ואילו ההפך הוא הנכון לגבי ילדים החווים הורים שאינם מגיבים ולא זמינים. הם מפתחים מודלים הוריים של דחייה, ולפיכך נוטים לראות את עצמם כבלתי מסוגלים לעורר אהבה כאשר הם עצמם הופכים להורים.
כיצד יכולה אפוא תיאוריה זו לסייע לנולהבין את השפעתה של השואה על המשפחות שחוו אותה ?
מתוך נרטיבים של ילדים ניצולים אנו למדים , שכאשר החיים נע…

ד"ר דורי לאוב , "זיכרונות ילדות – מרגליות זוהרות בים של אימה"

דורי לאוב , "זיכרונות ילדות – מרגליות זוהרות בים של אימה,"  בתוך : זהבה סולמון , ג'וליה צ'ייטין ( עורכות) . ילדות בצל המלחמה : ילדים – ניצולים ודור שני , הוצאת הקיבוץ המאוחד , 2007


 המאמר נכתב בידי ד"ר דורי לאוב , פסיכאטור ממייסדי ארכיון פורטנוף (  Fortunoff video archive for holocaust testimonies)  באוניברסיטת ייל שאוסף עדויות מצולמות של ניצולי שואה של העומדים מצד ושל משחררים ומתנגדים לשלטון הנאצי. ד"ר לאוב מציג את זיכרונותיו  מילדותו ברומניה ובמחנה הריכוז בטרנסניסטריה ודן בסוגיות של זיכרון ומתן עדות.  מאמר זה משלב עדות אישית והסתכלות אנליטית פסיכולוגית על זיכרונות של טראומות ילדות מהשואה.
עיקרי דברים מתוך המאמר :
"ילד בן 5 עם הוריו שברחו ממחנה הריכוז בטרנסניסטריה . "אני זוכר לילה אחד שבו נלקח אבי באחד הטרנספורטים. זוג נוסף התגורר לידנו בעיירה אובדובקה וגם את הבעל לקחו. כל הלילה נשארו הנשים ערות, מחכות ומייחלות לשוב בעליהן. אמי ירדה למרכז העיר שם ריכזו את הגברים . באותה פעם אבי חזר. מאותה תקופה אני גם זוכר מריבות בין הוריי , כשאמי דוחקת באבי שיסת…

עד כמה היו ילדים בשואה מסוגלים להבין מצבים הכרוכים בסכנה ממשית?

הפסיכיאטור ד"ר דורי לאוב כותב במאמרו על שיחה שקיים עם הפסיכואנליטיקנית מריון פריצ'רד מוורמונט. הדבר היה בראשית שנות ה-90 , במפגש של קבוצת "ילדים ומלחמה" שנערך בבוסטון בו השתתפו שניהם.  "בהפסקת צהריים שאלתי את מריון עד כמה מסוגלים ילדים להבין מצבים הכרוכים בסכנה ממשית. "
ד"ר מריון פריצ'רד היא הולנדית שהייתה שותפה למתנגדי המשטר הנאצי המלחמת העולם השנייה. היא עזרה להחביא משפחה יהודית עם ילדים ולהגן עליהם מפני גירוש. באחד הימים , אולי עקב הלשנה , פשטו הגסטאפו והמשטרה ההולנדית על הדירה בכפר . המשפחה היהודית הספיקה להגיע למחבוא ולא התגלתה. קבוצת החיפוש הגרמנית עזבה. כולם יצאו מהמחבוא מתוך מחשבה שהסכנה חלפה. שוטר הולנדי שהיה בין המחפשים והיטיב להבין את המצב , חזר וגילה את המסתתרים היהודים. באותו רגע קיבלה פריצ'רד החלטה קשה . היה בידה אקדח מוסתר והיא הרגה את השוטר ההולנדי והצליחה להיפטר מהגופה.
"כששאלתי אותה את שאלתי , השיבה לי הסיפור . זה היה בתקופה שבה חיה המשפחה היהודית במסתור ואחד הילדים יצא החוצה לשחק . גרמני במדים פנה לילד והחל חוקר אותו. פר…

פרופסור רוברט קרל, "היצירה מהצל : מסע חייהם של ילדים ניצולי שואה"

המאמר , היצירה מהצל : מסע חייהם של ילדים ניצולי שואה , נכתב בידי פרופסור רוברט קרל ( Krell) , פסיכיאטור  ששרד את השואה בהולנד, ועובד כיום בוונקובר שבקנדה, במאמר מובאים זיכרונות אישיים מהעת בה היה ילד אשר הוסתר אצל משפחה נוצרית. פרופסור קרל ניהל במשך שנים ארוכות את המחלקה הפסיכיאטרית של הילד והמשפחה באוניברסיטת קולומביה הבריטית. החלק הראשון של מאמרו מתמקד בנסיבות ההישרדות ובהשפעה הבלתי נמנעת של הישרדות בגיל הרך. בחלק השני של חיבורו , דן פרופסור קרל בעניינים המחלחלים וחודרים לחייו הבוגרים  של הילד הניצול כגון : הישרדות, זיכרון , זעות וזעם. במאמר מובאים ממצאים חדשים , שלכאורה  מכילים בתוכם סתירה, כיוון שעולה מהם שילדים ניצולים רבים הצליחו בחייהם בהשוואה לקבוצות של בני גילם שלא חוו את השואה. יחד עם זאת , אצל כל אחד מהם באופן אישי נשארו מאגרים לא מבוטלים, ולעתים משתקים של כאב ועצב, אותם ניתן לייחס לחוויות השואה המוקדמות שלהם.
זיכרון חתום (memory(Encapsulated
כלל לא מפתיע שעולמו של ילד ניצול שואה הוא מורכב וייחודי ביותר , שכן , השואה עצמה הייתה אירוע ייחודי בהיסטוריה האנושית המודרנית, של מתק…