דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך מאי, 2017

מסע בין האישי וההיסטורי

מסע בין האישי וההיסטורי עידית גלהוצאת כרמל , 2017 כשפרצה המלחמה שמח חיים גליבטר בן השתים עשרה שאינו צריך לחזור לספסל הלימודים. הוא לא שיער שיחזור אליו רק כעבור שבע שנים, לאחר שיעלה לארץ. בתו של חיים, חוקרת השואה ד"ר עירית גיל, משטטת בספר זה את סיפור ההתמודדות האישי של אביה עם אימי השואה בפולין. הספר פורש את סיפורו של חיים גליבטר החל מן הפוגרום בעיירה פשיטיק, דרך הגירוש ממנה, הבריחה וההצטרפות לפרטיזנים, הפרדה מן האם והסבתא, שנשלחו לטרבלינקה, הגטו ומחנות העבודה בראדום, הניסויים הרפואיים ועבודות הכפייה באושוויץ, עד להגעת הצבא האדום המשחרר.גיל משלבת בספרה מקר היסטורי חדש על הכנות הנאצים למלחמה, המדיניות כלפי פליטים יהודים, הקמת הגיטאות במחוז ראדום, ניצול כוח העבודה היהודי וההכנות להשמדה. הזיקה בין העדות האישית לסיפור ההיסורי מגלה את הקשר בין מסעו של אדם יחיד למסע של רבים ומאיר על ההשלכות והמשמעויות של פעולות הנאצים על הקהילה, המשפחה והפרט. מסע בין האישי וההיסטורי הוא סיפור ייחודי שמאפשר לקוראים להיחשף לסיפור הישרדות אחד בתוך הסיפור ההיסטורי הגדול ביותר של העם היהודי.מקור המידע

בת ה-6 שהגיעה במקרה לפולין ונשלחה לברגן בלזן

מאת : הילה יגאל-איזון דליה גביש שנולדה בחיפה ב-1937 הגיעה עם אמה לביקור מקרי בפולין ומצאה עצמה במחנה ריכוז.דליה גביש נולדה בחיפה, בשנת 1937, להורים חלוצים, שהגיעו מפולין – רחל ואברהם. השניים הכירו כשגדלו יחד באותו בנין ברחוב האובה 49 בטרנוב. למרות שהוריהם התנגדו לרעיון הציוני, שניהם החליטו לעזוב את פולין המוגנת, לצאת וליישב את השממה בפלסטינה. הם התחתנו, הגיעו לארץ, גרו בהדר הכרמל בחיפה וילדו את דליה.
כשדליה היתה בת שנה וחצי, אמה היתה צריכה לעבור ניתוח והחליטה לנסוע לביקור בבית הוריה בפולין ולבצע שם את הניתוח. היא לקחה איתה את התינוקת הקטנה, כדי שהוריה וההורים של אברהם, שגרו עדיין באותו בניין, ישמרו עליה בזמן שתהיה מאושפזת. רחל עלתה על אוניה לפולין בשנת 1939. אבא אברהם נשאר בחיפה.
התינוקת הקטנה שמחה לבלות עם המשפחה המורחבת בטרנוב שבפולין, שיחקה עם בני הדודים והדודים משני הצדדים והיתה מוקפת אהבה. אמה נסעה לבית החולים ועברה בהצלחה את הניתוח, אך עוד בזמן ששכבה במיטתה בבית החולים נעלמו יום אחד מהמחלקה כל הרופאים. הם ברחו ואמה נשארה ללא מטפלים בבית החולים, עד שהתאוששה וחזרה בכוחות עצמה לבית הו…

יוסף יוג'י נואה , ילד בן 13 , רעב מתמיד

מאת:יוסף יוג'י נואה
יוסף יוג'י נואה נולד בשנת 1929 בצ'רנוביץ שברומניה. בהיותו בכתה ד' פרצה המלחמה. יוסף, עם אחיו המבוגר ממנו בשלוש שנים והוריו נשלחו למחנות באוקראינה כשרק בגדיהם ותרמיל עם כל אחד.
"הרומנים והגרמנים רצו שנמות שם במחנות בתנאים המחרידים אך שרדנו" יוסף אמר. משך כל המלחמה המשפחה שהתה באוקראינה. יוסף היה יוצא אל היער כדי לחפש עצים להסקה, לחפש מזון ,להישאר בחיים, לעזור למשפחה. הם היו 14 אנשים בחדר וכדי לצאת היה צריך לדלג מעל אנשים. היה תנור לחם, אבל הרבה פעמים לא היה עם מה או את מה להדליק. לפעמים היה תירס. אחת הפעמים כשיצא לחפש אוכל, קטף בשדה עלים וחזר הביתה מאושר מאד אך במהרה התאכזב מרה כשאימא שלו אמרה שאלו בכלל עלי טבק.
בהזדמנות אחרת יוסף הלך לחפש ענפים כשהשלג הגיע עד לקרסוליו, נתקל בקרשים ולקח אותם. בלילה, השכן אנדרי דפק על הדלת בצרחות: "יהודים מסריחים ! "מי שבר לי את הגדר"?  תחזירו לי את הגדר או שאני שורף את הבית !" אימא שלו הבינה פתאום מה מקור הקרשים ופחדה מאד פן ייצא ויודה. אבל יוסף יצא, הודה והחזיר בכל זאת. מאז אותו השכן עזר לה…

ברכה אונגר , מסע בין יהדות לנצרות בבריחה מפולין לבלגיה

מאת:ברכה אונגר
חבה את חיי לנוצרים אדוקים מבלגיה
ברכה אונגר נולדה בשנת 1935 בעיר ריפין שבפולין. כאשר פרצה המלחמה הייתה בת חמש ואז היגרה המשפחה, אמא דבורה, אבא יעקב, אחותי מרים וברכה לבלגיה. 
מתוך חרדה לשלומן של ברכה ומרים מסרו אותן ההורים לארגון יהודי אשר אסף ילדים ושלח אותם לבתים של משפחות נוצריות. בכפרים ברחבי בלגיה כדי להצילם. מרים אחותה הסתרה אצל משפחה בלגית וברכה אצל משפחה אחרת. כך נפרדה ברכה מהוריה ומאחותה כשהיא בת שבע שנים ונמסרה למשפחה נוצרית באחד הכפרים.
ברכה אומצה כבת משפחה, זכתה ליחס חם ואף הוטבלה. "הכנסייה היא זיכרון חזק אצלי, חלק מהחיים שלי, היה לי מזל " המשפחה שהסתירה את ברכה הייתה מאוד אדוקה. ברכה זוכרת שהם לא היו איכרים. האישה תפרה כובעים  והאיש עבד אך לא בחקלאות.
ברכה ידעה שהיא יהודייה ושאף אחד לא צריך לדעת זאת אך הייתה בעיה כי היא דיברה רק צרפתית ולא ידעה פלמית, השפה שהם דיברו. עם הזמן גם למדה את השפה וכל שלושת השנים של שהותה שם גדלה כבת בית לכל דבר יחד עם ילדי המשפחה. "הייתי בת בית אצל המשפחה הנוצרית האדוקה בכפר הבלגי" . 
הוריה נהגו לבקרה במהלך השנה הרא…

ילדה משם

חוה ניסימוב נולדה בוורשהשבפולין. כשהייתה בת שלושה חודשים פרצה מלחמת העולם השנייה. זמן קצר לאחר מכן נפטר אביה ממחלת הטיפוס בגטווהיא ברחה עם אמה, חנה  אלטשילר, מהגטו.
כשהייתה בת שלוש הסתירה אותה אמה אצל איכרה פולנייה שהכירה אחותה של האם, כדי להציל אותה מציפורני הנאצים. ניסימוב קיבלה את השם אווה אולנסקה ובשלוש השנים הבאות חיה יחד עם יהודיה נוספת אצל המשפחה הפולנית. בכל פעם שהגיעו זרים לבקר, הסתתרו השתיים מאחורי הארון.
בגיל 6, עם סיום המלחמה, אספוהּ דודתהּ, דוד שלה ובן דודהּ מהפולנים והם התגוררו בעיר לודז'. כששבה האם ממקום בו הסתתרה בזהות בדויה בגרמניה, ניסימוב כבר כמעט לא הכירה אותה. בשנת 1992ניסימוב שבה לראשונה לפולין למסע שורשים, אך  הוריה המאמצים כבר לא היו בין החיים. חוה ניסימוב
ילדה משם,  הוצאת מקטרת, 2007. ספר אוטוביוגרפיהמכיל שברי זיכרונות וסיפורים מתקופת השואה.
קטעי הזיכרונות הבאים כוללים חיים בגטו, עם אנשים אפורים היושבים על מדרכות, בריחה עם אמא וחיים במחבוא, בעליות גג ומרתפים. כשהיא בת 3, מגיע הניתוק מאמא: היא מוכנסת אל תוך שק ומובאת בחשיכה אל כפר פולני, ושם היא נשארת במשך שלוש…

להימנע מגעגוע: המקרה של "ילדים מוחבאים" בשואה

מחבר:גליה רבינוביץ',אפרת קס,Galiya Rabinovitch,Efrat Kass
Rabinovitch, G., & Kass, E. (2016). Avoiding longing: The case of hidden  children' in the Holocaust.Israel Affairs, 22(2), 444-458.
געגוע הוא נושא מוזנח במחקר ובתיאוריה הפסיכולוגית למרות העובדה שהוא מרכיב חשוב בחיי האדם.בהתבסס על דוגמאות קליניות, מאמר זה מציע מחשבות אודות מקום הגעגוע בחייהם של ילדים ניצולי שואה ובאלו של דור שני לניצולי שואה.
החלק הראשון מתאר את מושג הגעגוע והבחנתו מנוסטלגיה ותשוקה, בעוד החלק השני משתמש במספר דוגמאות קליניות כדי לתאר דפוסים של הימנעות מגעגוע: איסור, הכחשה, קשרים שטוחים, הימנעות וחוסר יכולת להיפרד. המאמר מסתיים בבחינה של היבטים בריאים ומסתגלים של געגוע אשר ניתן להשתמש בהם עבור חיים עשירים ובריאים יותר.
לתקציר המאמר באנגלית