דלג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך נובמבר, 2015

ילדים במחנות העקורים אחרי המלחמה

בחודשים הראשונים לאחר תום המלחמה היו במחנות העקורים ילדים מעטים מאד מתחת גיל חמש. רק 3% משורדי השואה היו ילדים ונערים בין הגילים 6-17.

מחנכים במחנות העקורים מצאו עצמם בפני בעיות חמורות, כגון אי ידיעת קרוא וכתוב בקרב תלמידיהם, חוסר ריכוז והיעדרה של שפה אחידה לשם לימוד. בנוסף היה עליהם להטמיע בילדים אמון ובטחון בעולם המבוגרים, תחושות שאותן איבדו הילדים בתקופת המלחמה. ילדים שורדי שואה איבדו בתקופה זו לא רק את תחושת הבטחון אלא את כל ילדותם. אימי השואה הפכו אותם למבוגרים בן-לילה.
השורדים הגיעו ממדינות אירופאיות שונות מאד זו מזו. חלקם לא זכו מעולם ללמוד לפני כן וחלקם איבדו בשנות המלחמה את הידע ומיומנויות הלמידה שרכשו לפני כן.
במחנות העקורים שרר מחסור בכיתות לימוד, ספרי לימוד, מחברות וציוד למידה נוסף. ברוב מחנות העקורים לא היו בתחילה מורים מקצועיים ומיומנים, אך בהדרגה הגיעו מורים בעלי הכשרה מארץ ישראל, ארצות הברית ובריטניה. לצד מקצועות לימוד בסיסיים כגון קריאה, כתיבה וחשבון, הוכנסו לתכנית הלימודים גם לימודי עברית, היסטוריה יהודית וגיאוגרפיה של ארץ ישראל. הקהילה האורתודוכסית דאגה להקמתן של ישיבו…

אייכמן והילדים היהודים במחנות הריכוז

קטע מתוך ראיון עם השופט גבריאל בך שהיה בשנת 1961 היועץ המשפטי של לשכה 06 במשפט אייכמן : "בימים הראשונים לעבודתי שם ישבתי במשרדי בבית הכלא וקראתי את האוטוביוגרפיה של רודולף הס, מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ. קראתי את הפרק שתיאר בו שהם היו רוצחים אלף ילדים יהודים ביום אחד, ושהיו ילדים שכרעו ברך והתחננו על חייהם. הוא כתב שכשהוא וחבריו דחפו את הילדים לתאי הגזים, הוא קיבל לעתים פיק ברכיים. עוד הוא כתב שהוא התבייש בחולשתו זו, ודיבר על כך עם אייכמן, ואייכמן אמר לו שצריך להרוג במיוחד את הילדים היהודים, משום שהם דור של נוקמים לעתיד והם יוכלו להקים מחדש את הגזע היהודי. 

"עשר דקות לאחר שקראתי את חילופי הדברים האלה, הגיע איש משטרה ואמר לי: 'אדולף אייכמן רוצה לראות אותך'. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו. הוא ישב מולי במרחק נגיעה, ולא הצלחתי לשמור על פנים חתומים. לצורך חקירתו של אייכמן מיניתי איש משטרה שכל ערב היה מדבר איתו ומדווח לי את שאמר, והייתי מדריך אותו כיצד לדלות עוד חומר למשפט. יום אחד הגיעה אליי עדות של אדם שנכנס לתא הגז: הוא היה אז ילד, והוא ועוד 200 ילדים נדחפו לתאי הגזים …

מילים לילדה שהייתי בשואה

רק תמונות בודדות נשארו. ילדונת מסיעה דובי בעגלה. פעוט ושלוש אחיותיו בשמש. ילדה בבגדי בלט חולמת על עתיד של בלרינה. שני אחים ואביהם המביט בהם באהבה. תשעה ניצולי שואה נכנסו אל תוך תמונות ילדותם, לרגע אחד קיים ולא קיים, כדי לומר לילדים שהם היו אז: תראו, אחרי הכול אנחנו עדיין כאן. פרויקט צילומים מיוחד, מתוך מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". " איריס ליפשיץ־קליגר / צילומים: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונותפורסם:  28.04.14
לסקירה ב"ידיעות אחרונות"

אסתר סמואל-כהן , להסתתר במשאיות בין שקי תפוחי אדמה בנורבגיה

פרופסור סמואל-כהן נולדה ב-1933 באוסלו. הוריה,יצחק-יוליוסוהנרייטה סמואל, עברו לשם מגרמניה שלוש שנים לפני כן, כשאביה התמנה לרב הראשי של נורבגיה. ב-1940 נכנסו הנאצים בשערי נורבגיהושנתיים לאחר מכן החלו רדיפות היהודים. "אבי הוזהר על ידי איש גסטפו כי יש צו לעצרו למחרת היום, אך הוא לא הסכים להימלט, מחשש שהדבר יגרור פעולות נקם בכל היהודים", סיפרה. "לאחר שהיה עצור בנורבגיה כחודשיים, נשלח לאושוויץ, ושם נספה", הוסיפה.

בהמשך גם אמה קיבלה אזהרה דומה, מחברת המחתרת הנורבגית, אינגביורג סלטן פוסטוודט,שהיתה ידידת המשפחה. "הלילה יהיה קר מאוד, הלבישי את הילדים בבגדים חמים", אמרה לה בטלפון. אמה הבינה את הרמז, והזהירה גם את גיסתה. בחסות המחתרת עברו שתי המשפחות, שמנו שני מבוגרים וחמישה ילדים, דרך שני מקומות מסתור, בסיוע חברת מחתרת נוספת - סיגריד הליסן לונד - עד שבדצמבר 1942 יצאו לדרך המסוכנת לשבדיה יחד עם עשרות יהודים נוספים.
הם עשו זאת תוך שהם מסתתרים במשאיות בין שקי תפוחי אדמה. לילדים ניתנו גלולות שינה. את הגבול לשבדיה הם חצו ברגל, בחשכה, במינוס עשרים מעלות. לימים, חברות המחתר…

לנווט לבד בלילה בגיל 4 : סיפורו של סא"ל שאול זיו ז"ל

שאול זיו נולד בכפר בגליציהסמוך לעירלבוב. בהיותו בן ארבע פלשו הנאציםלכפר הולדתו והוא איבד את אביו. זיו, אמו וסבתו הסתתרו בעליית גג אצל אחד מעובדיו של אביו, אך הוסגרו לגרמנים ונשלחו במשאית למחנה ריכוז. אמו של זיו הצליחה לשחד את אחד השומרים בתכשיט זהב, והשליכה את בנה מהמשאית כשהיא מנחה אותו לחזור למקום המסתור. לאחר מספר ימים חברה אליו האם שהצליחה אף היא להימלט, ויחד החלו במסע נדודים במזרח אירופה כשהם מתחזים לאוקראינים. לקראת סיוםמלחמת העולם השנייההגיעו למחנה פליטיםבלובלין, שם חלתה אמו. השניים נלקחו תחת חסותו של קצין יהודי מהצבא האדום, רפאל ז'ורק, שאיבד את משפחתו בשואה. ז'ורק ערק מהצבא ולקח את השניים עמו לצרפת. באפריל1947עלו עלאוניית המעפילים"תיאודור הרצל", אך האונייה נתפסה על ידי הבריטים והנוסעים בה נשלחו למחנות המעצר בקפריסין. מקפריסין על

האב פאוקסטיס והצלת תינוקות יהודיים בליטא

לאחר כיבוש ליטא על ידי הגרמנים, החל האב פאוקסטיס להציל יהודים. הוא סירב ללכת בדרכם של הארכיבישוף וינסנטאס בריזגיז (Vincentas Brizgyz), ראש הכנסיה הקתולית בליטא, אשר התעלם מקריאתם של יהודי ליטא לעזרה בטענה שהדבר עלול לסכן את מעמדה של הכנסיה, או בדרכו של האב איגנטביסיוס (Ignatavicius) אשר ערך מיסה עבור אחת מיחידות המשטרה הליטאיות שהיתה מעורבת ישירות ברצח יהודים.פאוקסטיס עשה כל אשר ביכולתו לסייע ליהודים: הוא השיג מסמכים מזויפים עבור המחתרת היהודית בגטו קובנה, סייע ליהודים לברוח מן הגטו, הסתיר אותם במשרדיו ומצא מקומות מסתור נוספים בעבורם.
רחל  לוין היתה אשת קשר לכומר הזה.. היא היתה יוצאת בסיכון רב מחוץ לגטו ומביאה לו תעודות לידה של תינוקות, והכומר היה מזייף אותן לתעודות של ילדים נוצרים. אחר כך היו מוברחים התינוקות האלה דרך גדר הגטו ומובאים, בגלוי, לבתיהן של משפחות נוצריות . ככה הציל הכומר עשרות ילדים, בנוסף לבוגרים הרבים שהציללמידע נוסף



הסב שהציל את נכדו בשואה

סיפור ההתמודדות  הבלתי רגיל של ילד יהודי ומשפחתו בשואה. כיצד הצליח הסב להציל את נכדו ולהעבירו בדרך לא דרך לטיפול רפואי אצל מכר רופא. כאן לא הסתיימו הסכנות והתלאות , אח"כ נתקלו הסב ונכדו בחיילים נאציים בדרכם חזרה. באלתור מופלא של הישרדות, הצליח  הסב  להציל שוב את נכדו, כותב המאמר, אורי אדלמן.   למאמר המלא אורי אדלמן | הצדעה לחיים

"חמש ילדות מדברות": ספר זכרונות מהשואה

בעריכת דורית זילברמן איך נראית השואה בעיניהן של מי שהיו בנות ארבע או חמש או שש שנים באותם ימים נוראים? "חמש ילדות מדברות" הוא ספר חדש שיצא לאור בשנת 2009, ובו סיפור זכרונות ילדותן של חמש ילדות במקומות שונים באירופה, בעיצומה של מלחמת העולם ה-2
חמש ילדות ניצולות שואה מספרות את סיפוריהן כעבור שישים שנה: ערה מיכאילובנה- ארז, חנה יחימוביץ-פטמן, עליזה ויטיס-שומרון, עליזה רוזנסוור, אינה קורניצר.
מאז שוחררה מברגן-בלזן, חיה עליזה ויטיס-שומרון מקיבוץ גבעת-עוז חיים מקבילים. אלה של המציאות והשגרה, ואלה של השואה והגבורה. ואת שבועתה להמשיך ולספר - היא לא מפסיקה למלא.
הספורים של עליזה רוזנווסר וחברותיה השותפות לספר מבטאים עולם פנימי מורכב של ילדה בשואה "והם נכתבו מתוך נסיון לתאר את חוויות הילדות ממבטו של ילד, ללא שיפוט, ללא סינון,- עובדות בלבד כפי שילד קולט. עליזה רוזנווסר שרדה את השואה הודות לבני זוג כפריים שהחביאו אותה ונכללו לימים בין חסידי אומות העולם.ולט אותן כי הרי זו הילדות היחידה שהיתה לנו".
משפחתה של עליזה שרדה את הסלקציה הגדולה בגטו באוגוסט 1942, במהלכה נלקחו 150 אלף איש לבי…

בת כזאת רצינו – סיפורה של מרטה גורן

הספר מפגיש את הילדים עם סיפורה של ילדה צעירה, מרטה, וקורותיה בטרם השואה, בתקופת השואה ובתהליך ההצלה והחזרה לחיים.הספר מזמן דיון בעקבות נושאים המהווים את מרכזו של הדיון החינוכי על אודות השואה, באופן מעמיק יותר מאלו שנלמדו בשנים הקודמות. הוא מביא בפני התלמידים הכרות עם נושאי יסוד כגון: העולם היהודי שבטרם שואה על גווניו, קשיי הגטו ודרכי התמודדות שונים, אובדן, מאמצי הצלה והדילמות הנלוות להם, המאמצים בתהליך החזרה לחיים והשיקום. כל אלה משולבים עם נושאים ערכיים: זהות יהודית, יחס לאחר, התמודדות בעת משבר, משפחה, חינוך, חברות, עזרה הדדית ועוד. הספר, המאפשר לתלמידים ליצור אמפתיה כלפי הילדה שניצלה, נכתב תוך התחשבות רבה ביכולות הקוגנטיביות והרגשיות של התלמידים בגילאי ה-ו. הוא מעמיק את ההתבוננות בנושאים שהתלמידים נפגשו עמם בשנים קודמות כגון הצלה, חסידי אומות העולם, התמודדות הילדים והוריהם ועוד. בנוסף על כך הוא מציע בסיס ראשוני לנושאים עליהם יורחב העיסוק בהמשך. לפריט המידע באתר יד ושם בת כזאת רצינו – סיפורה של מרטה גורן - בשבילי הזיכרוןבת כזאת רצינו. סיפורה של מרטה - חנות יד ושם

שובר שתיקה: מסע הישרדות

כיצד מתמודד ילד יהודי יחיד החי בסביבה כפרית, פולנית-נוצרית ואנטישמית עם המצוקה, הנידוי, הלעג והתנכלותם של חלק מהמורים ושל חלק מ"חבריו" לספסל הלימודים? מה הניע קצין גרמני למסור לידיו אישור יציאה מהגטו ולהציל בכך את חייו? איך הציל שלושה ילדים יהודים בעת שהתחבא ביער? ואיך קם מתוך בור שנקבר בו ביער לאחר שנחשב למת? לסקירה המלאה בפורטל הגורם האנושי ראה גם מידע על הספר :שובר שתיקה: מסע הישרדות - מרדכי פלץ - טקסט

סיפורו של פסח סקוזה הוא סיפור של אלו ששרדו את השואה כילדים, דור של בעלי עדות שהולך ונעלם

לא תמיד החיים האירו פניהם לפסח, ניצול שואה שכבר בגיל ארבע איבד את ילדותו. ילדות במובן של תחושת בטחון, יציבות ומוגנות. בגיל הזה, צעד הילדון על גשר הגירוש מפולין לבילרוסיה ביחד עם שאר יהודי העיירה. ילד בן ארבע... הולך ברגל קילומטרים.. בקור... מה הבנת?
"שאני רוצה לחיות. ידעתי שרוצים להרוג אותנו כי אנחנו יהודים". פסח נזכר ש"כבר בדרך כשהלכנו ברגל בשיירה, ירד מעלינו מטוס גרמני שירה בנו צרורות מתוך מקלע ושפך זפת רותחת. דודתי זרקה אותי לתעלה לצד הדרך ונשכבה מעליי וכך ניצלתי". המשפחה הגיעה בסופו של דבר מפולין לעיירה בשטח רוסיה בשם דראצ'ין."אבי היה עגלון שסחר בשוק השחור, עבירה חמורה בתקופת הקומוניזם. הוא נתפס ונשלח לכלא ואמי עבדה כתופרת ואיכשהו שרדנו. אז למדתי מהו רעב. היהודים התפלגו ולא היתה עזרה הדדית". מאז, טוען פסח שאין דבר גרוע יותר עבורנו היהודים מאשר הפילוג. אובדן קשרי העזרה ההדית והתמיכה. "הדבר הגרוע הנוסף", אומר פסח, "הוא שכשאתה נרדף אתה מקבל את המציאות הזו כטבעית. לכן היהודים הלכו ולא התקוממו. כשאני נזכר, היו מצבים ששוטר עם רובה הוליך עשר…

סיפורו של שלמה צוויפלר

שלמה צוויפלר  נולד בשנת 1931 בעיר בוצ´אצ´ אז מזרח פולין. תקופת ילדותו היתה רגילה ואפילו טובה, כפי שזכור לו. בשנת 1937 בהיותו בן שש התחיל צוויפלר את לימודיו בבית הספר העירוני שם התחבר לראשונה עם ילדים גויים, עד אז הוא למד ב"חדר" עם עוד מספר ילדים יהודים. בשנת 1939 השתנה הכל. באותה שנה כבשו הרוסים את אזור העיר בוצ´אצ´. צוויפלר: "כילד אני זוכר את החיילים הרוסים עם המדים ועם כלי הנשק עליהם מסתובבים ברחובות בוצ´אצ´. הם נשארו בעיר בערך כשנתיים. בשנת 1941 התנהלה בעיר מלחמה קשה בין הרוסים לגרמנים. זכורים לי קולות הירי והפצצות. הרוסים לא יכלו לגרמנים והעיר נכבשה בפעם השנייה הפעם על ידי הגרמנים. עזיבתם של הרוסים את בוצ´אצ´ היתה נקודת המפנה בחיי היהודים שם ואני ובני משפחתי בתוכם. יחסי הידידות בין הפולנים ליהודים נעלמו ובמקומם פשטה אנטישמיות נוראית ואיומה כלפי היהודים, הפולנים הגויים, שעד יום קודם היו ביחסים טובים מאוד איתנו שינו את עורם, ושנאתם ליהודים פרצה אני לא יודע מהיכן. אם היה פולני שהביע יחס חם וניסה לעזור ליהודים, חטף על הראש ואולץ לשתף פעולה עם הגרמנים". כשהתברר לגרמנ…

סיפורו של הילד היהודי שהיה לקמע של הנאצים

כמעט כל חייו שמר אלכס קורזם על סודו. הוא נולד בקויידנוב שבפלך מינסק שבבלרוס בשנת 1935, והיגר לאוסטרליה כשהיה בן 15, נישא והקים משפחה במלבורן.בניו גדלו מוקסמים וקשובים לסיפורי המלחמה השנונים, אם כי חביבים, של אביהם: איך שהוא, רועה קטן בן 5, הופרד ממשפחתו הכפרית ונאלץ לדאוג לעצמו במשך מספר חודשים ביער, לפני שמשפחה ליטאית טובה מצאה אותו ואספה אותו אליהם. זה היה קצת יותר מאגדת ילדים: למעשה, האמת על חייו המוקדמים של מר קורזם, הייתה אפילו מוזרה יותר, והרבה יותר מזעזעת, שהוא ממש לא הצליח למחות אותה מזיכרונו. המציאות הייתה שכבן חמש הוא ראה במו עיניו כיצד טובחים את אחיו היהודים בני כפרו, ובתוכם אמו, ואחיו ואחותו התינוקות. קורזם נמלט ליער סמוך, שם הוא שרד בחיפוש אחר מזון, ובעזרת בגדים שגנב מגופות מתים, עד שנמצא והועבר למשטרה הליטאית, ש"אימצה" אותו בתור קמע. כשהגדוד שינה את זהותו ליחידת SS נאצית, הם דאגו למדים מיניאטוריים עבור קורזם -מדים מושלמים עם עיטורי SS ומעיל עור שחור ארוך ואקדח. הוא הוצג ביומני החדשות ובעיתונים בתור "הנאצי הצעיר ביותר של הרייך", ונלקח עם יחידתו לחזית הרוס…

"רוץ ילד רוץ "

"רוץ ילד, רוץ"הוא ספר מאתאורי אורלבאשר מבוסס על סיפור אמיתי, המספר את סיפורו של יורם פרידמן, שבילדותו נקרא שרוליק, שבמהלך מלחמת העולם השנייה שינה את שמו ליורק סטניאק. במהלך הספר בורח הגיבור מגטווממפקדת הגסטפו. כדי לשרוד בפולין של 1942, שרוליק בן ה-8 צריך לשנות את שמו וזהותו ליורק סטניאק (בגילומם של זוג התאומים אנדז'יי וקאמיל טקאש). אמו נלקחה והוא מצליח לברוח מגטו ורשה. בפגישתו האחרונה עם אביו הוא משביע אותו שלא ישכח את זהותו היהודית.
העולם שמחכה לו כולל חבורת ילדים יהודים המסתתרת ביער ופושטת על בתים של איכרים פולנים כדי לגנוב דבר מה לאכול. הרפתקת ילדות שבהקשר זה יכולה לזמן ספיגת חבטות נמרצות מצד האיכרים, או גורל גרוע בהרבה אם יוסגרו או ייתפסו על ידי החיילים הגרמנים הסורקים את היער. רוץ ילד, רוץ – ויקיפדיה