ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט

ילדים בשואה -מיזם תיעוד באינטרנט
אלפי עדויות של ילדים בשואה

יום ראשון, 4 במרץ 2018

הילדה מהמחבוא וסופרת הילדים – אלונה פרנקל







אלונה פרנקל, ילדה, הוצאת מפה, 2004.



אלונה פרנקל נולדה בשנת 1937 בפולין; את מרבית שנות ילדותה עברה במחבוא בקראקוב ובלבוב. בשנת 1951 עלתה אלונה פרנקל לישראל יחד עם הוריה ששרדו יחד אתה במחבוא. פרנקל היא סופרת ילדים ומאיירת ידועה; היא כתבה את סדרת ספרי הילדים הידועה על ילד מתולתל בשם נפתלי – "סיר הסירים" השייך לסדרה והיה לרב מכר ותורגם לשפות רבות.

תולדות חייה
אלונה פרנקל נולדה ב- 1937 בעיר קראקוב שבפולין. בתקופת הכיבוש הנאצי ברחה משפחתה לעיר לבוב (אוקראינה); שם שהו במשך שנות המלחמה. המשפחה עברה לגטו שהוקם בעיר וכשהחל חיסול הגטו הצליחו הוריה להחביאה אצל משפחה של איכרים בעוד הם מסתתרים במקום אחר. לאחר מכן התאחדה אלונה עם הוריה והשלושה נשארו יחד במסתור עד יום השחרור.

לגדול בצל השואה
אלונה פרנקל נולדה שנתיים בלבד לפני שמלחמת העולם השנייה פרצה; כל שנות ילדותה המוקדמת עברו עליה בצל אירועי השואה. פרנקל מתארת בספרה האוטוביוגרפי "ילדה", את תקופת ילדותה הכואבת והמיוסרת. אלונה כילדה קטנה לא הצליחה להבין ולנתח את הסיבות שהביאו למציאות הגועשת סביבה ולכן ליוותה אותה תחושה כבדה של כעס – ילדה משוללת זכויות לחלוטין, רואה ובלתי נראית – כך הרגישה אלונה במהלך שנות הילדות כילדה במסתור.

ילדות כואבת
אלונה תיארה בספרה את תחושות הכאב המריר שליוו אותה בשנות המסתור:
"העננים, הסוס, החזירים, האווזים, פרחי החמניות, התירס שחרוזיו הצהובים מסודרים שורות- שורות תואמות ומושלמות, ועטופים שיער פיות בצבע סלדין עדין, שיער מבריק כמו שהבריק הבד הצהוב של הליצן הבלתי-מושג אצל גברת הלה פישמן המפלצת, אחרי שכבר לא הייתה המלחמה בעולם. הגזר הכתוםוהמתוק שאפשר לשלוף מהערוגה, לנגב בשרוול ולכרסם, ולו בלורית פרועה, תחרה ירוקה. דברים מופלאים, מרהיבים ביופיים. כולם נגזלו ממני ביום שהניה סרמט זרקה אותי למחבוא של אמא שלי ואבא שלי. כך אמא שלי סיפרה, סיפרה וסיפרה: היא זרקה אותך בחזרה אלינו. הגטו כבר לא היה. זה היה מוות בטוח. היא זרקה אותך למוות בטוח. יוזק ויוזקובה לא רצו להחביא ילדה. היא לקחה אותך, וזרקה".

הרצון לחיות
אלונה פרנקל הסתתרה במקומות שונים במהלך שנות השואה: בעגלה מלאה קש, מאחורי תנור במטבח, בדיר חזירים, בארון ועוד. על מנת למצוא את הכוח לשרוד בתנאי חיים בלתי-אנושיים יצרה אלונה כילדה עולם פרטי משלה – כך היא תיארה בספרה: "החזירים גרו בדיר. לדיר היה פתח נמוך, ורק ילדה קטנה שכמותי, בת שש בערך, יכלה להזדחל ולהיכנס לשם. שעות רבות וטובות ביליתי בדיר הזה, על הקש, שלפעמים היה טרי אך בדרך כלל היה לח, דחוס וכנראה גם מסריח. אהבתי קש. גם ארון המתים שבו ישנתי היה מרופד בקש. הדיר היה המחבוא שלי, המקום הפרטי ביותר שלי, והחזירים היו החברים הטובים שלי. האמנתי שככה זה בעולם. הייתי מזדחלת פנימה ויושבת לי בפינה. המקום היה זעיר, כולו פינה באפלה, רק אור קלוש הבקיע פנימה, האפלה הייתה נעימה. סביבי יצאו ונכנסו החזירים, ואני שיחקתי עם הבובה שלי. זאת הייתה בובה מעשה ידי. מקל שמצאתי, מקל לא ארוך מדי ולא דק מדי, היה גוף הבובה. תפוח עץ שתקעתי בקצה המקל היה הראש. הפרצופון היו עיניים אפונים כהים שהטבעתי על פני קליפת התפוח, האפון - אפון לבן, והפה חתיכת גזר או עלעל פרח אדום..."


סוף דבר
אלונה פרנקל הגיעה לנמל חיפה ב- 1951 יחד עם משפחתה. היא למדה אמנות ועסקה באיור ספרי ילדים.היא פרסמה את ספרה הראשון, שגם אויר על ידה, בשנת 1975. היא הוציאה לאור עשרות ספרים לילדים,חלקם היו לרבי מכר, ותורגמו למגוון שפות, כמו: אנגלית, ספרדית, גרמנית, שוודית, נורווגית, דנית, הולנדית,פולנית, סינית, יפנית, קוריאנית, ואפריקנרית. לאחר שנים רבות שבהן כתבה לילדים, היא כתבה ספר ראשוןלמבוגרים ושמו "ילדה" –ספר אוטוביוגרפי המתאר את קורותיה כילדה בתקופת השואה הנאלצת לחיותבמחבוא; שהגדירה כ"ילדות של ילדה ללא זכויות". אלונה פרנקל קיבלה את פרס ספיר ב- 2005 על ספרה זה.

מקור:
אלונה פרנקל, ילדה, הוצאת מפה, 2004.

מקור וקרדיט  :

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

ההישרדות של הנער חיים וייס , בן 16 , במחנה אושוויץ

    משפחת  וייס התגוררו בעיירה שימלאו סילווניה שבמחוז טרנסילבניה ברומניה. במשך עשר שנים לא נולדו להם ילדים. הם התייעצו עם האדמ"ור מביק...