דלג לתוכן הראשי

הילדות התאומות של ד"ר מאוריציוס ברנר




 ד"ר מאוריציוס ברנר. רופא ממארמורש-סיגט בחבל טרנסליווניה(רומניה) . לאחר מכן – רופא בכיר בירושלים. היה כלוא באושוויץ החל ממאי 1944. דברי עדות , שנשמעו במשפט אושוויץ ב17 לאוגוסט 1964 :

"הגענו לאושוויץ בחג השבועות בשנת 1944. עוד בהיותנו  בתוך הקרונות , שמענו מהלומות כבדות על דלתות הקרון שלנו. נדחפנו החוצה החוצה תוך צעקות , ונצטווינו להשאיר את כל מטענינו על הרציף. אני זוכר , שאמרתי לאשתי ולשלושת בנותינו " "אה, זה לא כלום, העיקר שנוכל להשאר יחד."

לפתע ניצב בינינו איש הס.ס וציווה עלינו להיפרד. ניסיתי לראות אותן עוד רגע, אבל בדיוק אז פקדו על רופאים ועל רוקחים לצעוד לפנים. בין אנשי קבוצת אנשי הס.ס זיהיתי את הרוקח איש ה.ס.ס. קאפזיוס , שאותו הכרתי היטב בארצי , כמי שהיה נציג חברת התרופות  " א.ג. פארבן" , וכמי שביקר תכופות אצל הרופאים ואצלי  וזכה ליחס טוב . בדיוק באותו רגע ראיתי מרחוק את בני משפחתי , ועלה בדעתי לפנות אליו.

"אדון קאפזיוס" אמרתי לו , "יש לי שתי בנות תאומות , הזקוקות לטיפול מיוחד. אני מוכן לעסוק בכל עבודה, ובלבד שתאפשר לי להישאר עם בני משפחתי" .
קאפזיוס פנה אלי מיד ושאל בחפזון : " איפה התאומות שלך ? קרא להן!"
קראתי לבנות ! , קאפזיוס אחז בידיהן , והוביל אותן אל מנגלה . הלכתי בעקבותיו, ואמרתי למנגלה , "אדוני הקפיטן! ( לא ידעתי אז את דרגתו הצבאית)  יש לי תאומות ", אך  לפני שהספקתי להגיד עוד מילה , העיף מנגלה מבט בילדות ואמר בפשטות ובתקיפות: "אין לי פנאי עכשיו , הסתלקו לכם! "
קאפזיוס ציווה על הילדות לחזור לקבוצה , שבה נמצאו אשתי ובתי השלישית. פרצתי בבכי, ואז אמר לי קאפזיוס  " אל תבכה, תוך שעה תתראה איתן. הן הולכות רק להתרחץ, " .

מאז לא ראיתי עוד לעולם יותר את אשתי , את בתי סוזי בת השתים-עשרה וחצי ואת התאומות שדלי הלגה ונורה, שהיו בנות תשע וחצי. באותם רגעים עדיין חשבתי , שקאפזיוס הציג את התאומות בפני מנגלה כגילוי של רצון טוב. רק מאוחר יותר נודע לי , כי מנגלה ערך ניסויים "רפואיים"  בזוגות תאומים. לאחר זמן הבינותי גם מדוע לא רצה מנגלה בתאומות שלי. הן לא היו תאומות זהות, ולא היה דמיון ביניהן. לרופא צמא הדמים היתה טביעת-עין מהירה לכגון אלה....

מקור וקרדיט :
אינגה דויטשקרון, בדמי ילדותם : ילדים בגיטאות ובמחנות ריכוז, ספרית מעריב, 1979.


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…