דלג לתוכן הראשי

סיפורה של רות האריסון– ילדה בת שלוש, שהוסתרה בבית נוצרי בתקופת השואה




"נולדתי בליטא בעיר קובנה ב – 21.07.41

באותה תקופה העיר קובנה הייתה תחת שלטון גרמני והיהודים חיו בגטו.
אמא שלי נכנסה למחנה ריכוז ואותי כתינוקת בת שנתיים מסרה לגוי ליטאי שלא הכירה שישמור אלי, אחרת הייתי צריכה להיכנס לגטו יחד אייתה. גרתי אצלו במחבוא שבמרתף בתקופה של קרוב לשנה וחצי. בכל אותה תקופה כתינוקת שמרתי על דממה ושקט מוחלט, כל זה שהגרמנים לא יגלו אותי.

אמי הייתה במחנה ריכוז ואבי היה חבר משטרת היהודים והיה כל הזמן בבריחות מפני הגרמנים, אבל ידע איפה המקום שבו הוחבאתי. לאחר שנה וחצי שהייתי במחבוא והרוסים נכנסו לקובנה בכדי לשחרר את היהודים. הגיע אבי ולקח אותי מהגוי.

אבי היה בטוח שאמי נספתה בשואה. הוא מצא חדר במרכז העיר ושם הוא שמר עלי וגידל אותי.

באותה תקופה השתחררה גם אמי ממחנה הריכוז והתחילה לחפש אחרי, היא הסתובבה בכיכר בעיר ושאלה את היהודים שהסתובבו שם " אולי משהו ראה במקרה אדם מסתובב עם ילדה קטנה?"

לאחר מספר ימים של חיפושים עבר אדם ברחוב והתחיל לצעוק שהוא יודע איפה אבי ואני נמצאים. הוא הראה לאמי איפה זה, היא יצאה לשם בריצה (עם מעט הכוחות שעוד נשארו בה אחרי תקופה אכזרית ביותר בתוך מחנה הריכוז). היא הגיעה אלינו ואני ידעתי מי האישה הזאת. זה לא לקח זמן רב עד שהבנתי שהיא אמי.

במבט לאחור : כיצד אמא שלי העבירה אותי אל הגוי הליטאי?

העיר קובנה הייתה במשטר גטו- ובגטו הסתובבה שמועה שאחרי האקציה הראשונה של הילדים (רצח הילדים) ישנו ליטאי שרוצה להציל ילדה יהודיה (כי היה לו ילד בבית).

אמי אמרה מיד שהיא רוצה למסור אותי, הוריה, אחיה, ואבי התנגדו התנגדות נחרצת למהלך, ואמי אמרה להם שעדיף למסור אותי כי אחרת הגרמנים יהרגו אותי. אמי לא נתנה לכולם להשפיע עליה וביקשה לראות את הגוי, הועברה אליו הבקשה והוא הלך מחוץ לגדר ואמי בתוך הגטו והיא ראתה אותו.
למחרת ארזה אמי אותי כמו חבילה והעבירה אותי אליו מתחת לגדר ואחרי שהוא תפס אותי היא התעלפה. בתוך בגדי היא הכניסה פתק עם כתובות של בני משפחה שהייתה לה בפלסטינה .

הגוי הליטאי – אלפונסוס סבידרסקי היה נהג טנדר והוא נתן להורי את רכבו בכדי שנוכל להתחיל את הבריחה שלנו מליטא (מדינה) לכל מדינה שתקבל אותנו. לאחר תלאות רבות הגענו בדרך לא דרך לגרמניה וכשמכרנו את הטנדר קיבלנו מעיל עבור אימי.

עלינו לישראל בשנת -1948 בעלייה בלתי לגאלית- (לא חוקית) באניה "במות בדויים" .

בשנות השבעים המאוחרות התחלנו לחפש את הגוי הליטאי.

להורי היה חבר עיתונאי, הוא כתב כתבה בעיתון הליטאי המקומי באותה תקופה כתבה בשם "רותי רוצה הביתה" הגוי הליטאי ישב בבר וקרא את שם את הכתבה והתחיל ליצור קשר עם הורי.

באותה תקופה אי אפשר היה להגיע מליטא לישראל. לאחר מאמץ רב הצלחנו להסדיר עבורו ויזה. ובשנת  1981הוא הגיע לישראל למשך 10 ימים. הוא הגיע לארץ והתאכסן אצל הורי ואנחנו כמשפחה דאגנו לכך שהשהיה שלו בארץ תפורסם.

באותה תקופה ראיינו אותו לרדיו והייתה כתבה בעיתון. כמו כן "יד ושם" הכיר בו "כחסיד אומות העולם" הוא קיבל את סיכת הכנסת כאות כבוד. מאז 1981 קיים בשדרות חסידי אומות העולם ב"יד ושם" עץ לזכרו ועל שמו. ואנחנו כמשפחה פוקדים את העץ ביום השואה."



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…