דלג לתוכן הראשי

ורה מייזלס, ילדה בת 8 בהצגה "גחליליות" בגטו טרזין : "רקדתי ופחדתי "



 "אין ספק שתקופת שהותי בגטו טרזין תרמה לי בסיס להתפתחותי בעתיד. אפשר לומר שחישלה אותי. שם למדתי להיות עצמאית ואחראית ושם ניתנה לי ההזדמנות להופיע על במה, בהצגת ילדים בשם "גחליליות".

נוסף לכל, שם בבית הילדים, זכיתי בחינוך להיגיינה כבוד ונימוס. המדריכים דאגו לי ולשאר הילדים שאיתי בחדר. אני הייתי בת שמונה, קיבלתי מקום על מיטת דרגש תלת קומתית.

רק כאן בישראל סיפר לי וילי המדריך על המאמץ שנדרש ממנו לשכנע את אימי שתמסור אותנו משמע את אחותי המבוגרת ממני בארבע שנים ואותי להשגחתו. כך זכינו להיות במעון ילדים                 . L 410  

שפר גורלי להיות במסגרת שדאגה לחינוכי מכל מיני בחינות. הייתי עסוקה מאד. צמאה לקלוט עם המשושים שאחר כך היו לי באמת. על זה אני בעצם רוצה לספר בהמשך.

במפגש השנתי המתקיים מדי שנה, בשבת ראשונה של חודש מאי בו שוחררנו מעול הנאצים, פגשתי את הבמאית שלי, את נאווה שאן 
.Vava Shanova  נאווה ביימה אותי בהצגת גחליליות אשר הוצגה מספר פעמים בגטו. לימים נודע לי שההצגה קוימה עוד לפני הגיעי לגטו ואני הפכתי למחליפתה של ילדה שנשלחה לאושוויץ בטרנספורטים האחרונים באוקטובר 1944.

אני הגעתי לגטו ב 23 בדצמבר באותה שנה.

פרטים רבים נשכחו ממני, אבל את הבמאית שלי זכרתי ! פניתי אליה והצגתי את עצמי כאחת השחקניות שלה. והיא שמחה!!! שתינו שמחנו. הסתבר שהייתי בין הילדות הראשונות (שלה) שהיא פגשה אחרי המלחמה. 

 בגטו התרכזו מיטב האינטלקטואלים. הודות לאנשי תיאטרון והקומפוזיטור קארל שוונק זכיתי להופיע ב "מחזמר" שנקרא "גחליליות" שהתבסס על הספר של יאן קאראפיט ממנו קראה נאווה קטעים מקשרים. המופע כלל ריקוד ושירה של הדמויות מהספר כמו גחליליות ופרת משה רבנו. אני הייתי פרת משה רבנו. החזרות הרבות העסיקו אותנו בשמחת היצירה ובעת מדידת תלבושות התלהבנו וראינו שזה ממשי. אלה חוויות ילדות שלא שוכחים.

כל מה שהחמצתי מכורח הנסיבות בשנתיים לפני כן כשמוחי נאטם, קיבל הזדמנות להשלים בבית הילדים, שם נפתח בפניי עולם מלא תרבות. אני הייתי צמאה לכל תשומת לב ומידע ועלי היה רק לקחת ולעבד. בעבר, לא רק שמוחי נאטם, אבל כל מה שנדרש ממני עד בואי לגטו, היו השתיקות והשאלות שבלב אותן חנקתי. ממילא לא היה להן מענה. אז לא נדנדתי.  

זיכרונות ואסוציאציות הסיטו אותי מהנושא על היותי רקדנית וזמרת על במת טרזין.

את תפקידי "פרת משה רבנו" אני זוכרת בבהירות. הייתי לבושה בכנפיים שקופות שהצמידו על גבי בצבע אדום ועליהן נקודות שחורות. על ראשי חבשתי כובע שחור צמוד עם משושים. נדמה לי שהייתי יחפה. היה עלי לרקוד לרוחב הבמה בנפנוף ידיים מעלה מטה- לפי קצב המנגינה של השיר בצ'כית".


ראו גם :

Threshold Of Pain




תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…