דלג לתוכן הראשי

ינטה , ילדה בת 11 , מסתתרת מתחת לערימות הקש





"סבא מתי מספר למאיה על סבתא רבתא ינטה.
סבתא ינטה הייתה הבת הקטנה במשפחה מרובת הילדים בת 9 הנפשות. המשפחה גרה בעיירה קטנה בפולין, באזור לבוב ששייך היום  לאוקראינה. מלחמת העולם השנייה פרצה והצבא הנאצי שפלש לפולין, כבש את כל שטחה בתקופה קצרה.
 סבתא ינטה הייתה אז נערה כבת 11 שנים. הפרידה מההורים: אט אט החלו להגיע שמועות על יחסם הנורא של הנאצים ליהודים ועל כוונתם להשמיד אותם. הוריה של סבתא ינטה נבהלו מאוד וחשבו כיצד להימלט מהגזירות הצפויות. כצעד ראשון פנו למכרים גויים שחיו בכפר קטן באזור ובקשו מהם להסתיר את ילדתם הקטנה ינטה. הילדה שנפרדה בבכי מבני משפחתה לא ידעה שיותר לא תיראה אותם.

המסתור
המשפחה בכפר קבלה אותה יפה, אך הם עצמם פחדו מהנאצים וחששו שאם יגלו שהם מסתירים אצלם ילדה יהודיה יוציאו אותם להורג. על כן, שיכנו אותה במתבן ובו בילתה כמה שנים. בקיץ היה חם ובחורף היה קר מאוד. חיילים גרמנים בכפר: בוקר אחד התעוררה בהלה בכפר, קבוצה של חיילים גרמניים עברה מבית לבית וחיפשה יהודים מסתתרים. מארחיה שפחדו שיגלו את הילדה היהודייה מיהרו למתבן, השכיבו את סבתא ינטה על הרצפה וכיסו אותה בערמות קש והזהירו אותה שלא תזוז, ולא תדבר ותרעיש עד שהגרמנים יעזבו את הכפר.

אכן, אחרי כחצי שעה בה שכבה מתחת לערימות הקש ובקושי יכלה לנשום, הגיעו הגרמנים לבית המארחים ואחרי שהפכו את ביתם נכסו למתבן. פציעת סבתא ינטה: הילדה שמעה את דיבורם הקולני, את צחוקם הפרוע ואת צעדיהם הכבדים ואף שהייתה מפוחדת לא זזה ממקומה. פתאום הרגישה דקירות עזות בשתי רגליה, אך היא נשכה את שפתה ולא הוציאה הגה מפיה. התברר כי הגרמנים דקרו בסכינים שהוצמדו לקני הרובים את ערימות הקש בחיפושיהם אחר יהודים שאולי מתחבאים מתחת לערימות הקש וכך פצעו קשה את סבתא ברגליה. הטיפול בפצעים נמשך כמה ימים. היא נשארה לשכב בפינה של המתבן, בלי יכולת ללכת ומידי יום ניקו את רגליה בוודקה והחליפו את התחבושת המאולתרות באחרות. מפחד הגרמנים לא לקחו אותה לרופא וכך לאחר ימים של סבל החלימו רגליה, אולם בשוקיים נותרו צלקות מכוערות.

הימים הראשונים מחוץ למסתור
הצבא הרוסי גרש את הגרמנים מפולין ואז החזירו אותה מארחיה לעיירת הולדתה אותה הכירה בקושי, כי הייתה מלאה בהריסות. היא הגיעה לביתה, אך להפתעתה הרבה גרה בו משפחה של פולנים. היא נאספה ושוכנה, יחד עם פליטים יהודים אחרים ששרדו את השואה, בבית הספר של העיירה. בחברת היהודים חזר אליה אט אט בטחונה העצמי, אולם מאמציה לברר היכן משפחתה לא צלחו. את ימיה הקדישה לחיפוש אחר המשפחה. לאחר תקופה קצרה הגיעו אליהם שליחים מארץ ישראל והעבירו אותם למחנה פליטים שהוקם בעיירה פוקינג שבגרמניה. היא המשיכה במאמציה לאתר את המשפחה ולאחר זמן נודע לה מר גורלם. כל משפחתה הענפה: הוריה, חמישה מששת אחיה, הסבים והסבתות, הדודים והדודות, כולם הושמדו בתאי הגזים. כך, הילדה שגדלה לבד מתחילת המלחמה, בגרה והפכה לנערה ולא נותרה לה ברירה אלא להמשיך ולחיות לבד.

המשפחה החדשה של סבתא ינטה
החיים במחנה הפליטים היו מאורגנים ונוחים יחסית, שכן השליחים מהארץ דאגו לכל מחסורם של הפליטים והצליחו לחזק מאט את ביטחונם העצמי של הפליטים. יום אחד הכירה במחנה גבר צעיר, אף הוא פליט, שבפרוץ המלחמה ברח עם משפחתו לסיביר שברוסיה ושם הצליחו לשרוד את המלחמה. משפחתו אימצה אותה לקרבם ושוב הרגישה שיש לה משפחה.

סבתא ינטה מתחתנת ועולה לישראל
לאחר תקופה קצרה התחתנה סבתא ינטה עם סבא חיים וכעבור שנה נולד סבא מתי.

בתחילת שנת 1949 עלתה סבתא ינטה לארץ עם משפחתה החדשה והגיעה למעברת העולים ששכנה באוהלים ביער בחדרה



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

איטה טייץ , בת 10 לבד ביער אחר בורות ההריגה

עדות משנת 1946
נולדתי בשנת 1931 בעיירה נאמאנצ'ין הסמוכה לוילנה. אבי היה מנהל חשבונות. בת שש נכנסתי לבית ספר "תרבות" . כשעברתי לכיתה ד' בשנת 1941 , פרצה המלחמה ואז נסתיימו בשבילי חיי המשפחה השלווים והתחילו חיים מלאי סבל ויגון . בו ביום הפציצו מטוסים גרמניים את עיירתנו ויהודים רבים ניספו בשעת ההפצצה. למזלנו , משפחתי יצאה לכפר להסתתר מההפצצות.
כאשר חזרנו לעיירה ראינו את היגון של היהודים שבני משפחותיהם נהרגו בהפצצת הגרמנים  . כאשר הגיעו לעיירה החיילים הגרמנים הם הסתייעו בליטאים על מנת לפרוץ לבתי היהודים בלילות. היו מכים ומענים . עם בוקר היינו שומעים את מעללי הלילה : זה נרצח, זה עונה..
האקציה הגדולה התחילה אחרי כמה חודשים כאשר ליטאים הודיעו לנו להופיע מייד לבית הכנסת ומשם נשלח לגטו וילנה. אבא היה חיוור כמת . אמר לנו שנתלבש והוסיף שבשום פנים ואופן לא נלך לבית הכנסת.
ובינתיים נתמלאה דירתנו גויים שהחלו שולחים יד בחפצינו. אבא ניצב כמאובן : מה לעשות? לאן לפנות : לא יכולנו לצאת יחדיו מהבית ,  כי הליטאים ניצבו ברחובות וגירשו לתוך בית הכנסת . להישאר בבית עצמו כבר היה בלתי אפשרי. 

הנער ניצול השואה ששרד בהיותו בן 15 את מחנה מאוטהאוזן וזכה במדליית הכבוד במלחמת קוריאה

הוא שרד מחנה ריכוז  נאצי  (מאוטהאוזן, אוסטריה ) בתקופת השואה  ואחר כך  נלחם בגבורה  בצבא האמריקאי במלחמת קוריאה שם הגן בעצמו על אחת הגבעות החשובות בקרב בין האמריקאים לסינים בצפון קוריאה והציל את חייהם של 40 עמיתיו לפלוגה .  אחר כך נכלא במחנה שבויים סיני . מי הוא הצעיר היהודי ההונגרי טיבור רובין, ניצול השואה,  שזכה במדלית הכבוד מידי נשיא ארה"ב ?
טיבור "טד" רובין (באנגלית: Tibor "Ted" Rubin;‏ 18 ביוני 1929 - 5 בדצמבר 2015) היה ניצול שואה ממוצא הונגרי וגיבור מלחמה אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על פעולותיו במלחמת קוריאה. היה אחד משני מעוטרי מדליית הכבוד היהודים שנותרו בחיים, עד למותו.
במשך השנים הוגשו המלצות רבות להעניק לרב"ט טיבור רובין מדליות ועיטורים, המלצות אלו זכו להתעלמות ממניעים אנטישמיים.
ב-23 בספטמבר 2005 העניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש את מדליית הכבוד לרב"ט טיבור רובין.
טיבור רובין התגורר בגרדן גרוב, קליפורניה.
ילדותו בהונגריה טיבור רובין נולד בפאסטו, עיירה הונגרית קטנה שחיו בה 120 משפחות יהודיות. אביו היה סנדלר והוא היה אחד מתוך שישה יל…

שבתאי קאנטור , בן 13, מסתתר בארובות הגג באקציות בגטו וילנה

עדות משנת 1946 , שבתאי קאנטור , בן 15 ( בן 8 עם פרוץ המלחמה)

נולדתי בשנת 1931 בעיירה קטנה יאזנה . אבי היה אופה ואמי ניהלה את הבית. למדתי ב"חדר"וראיתי חיים טובים עד שפרצה המלחמה והגיעו הגרמנים. הליטאים עשו יד אחד עם הגרמנים .
מרים ומלאי יגון היו החיים תחת עול השלטון הגרמני. כעבור חודש גזרו הגרמנים את גזירת הגטו בעיירה. בבוקר לא-עבות באו ליטאים וגרמנים חמושים ברובים , עברו מבית לבית וגרשו לגטו. המצב בגטו היה נורא ואיום. מדי פעם באו ליטאים וגרמנים הרגו וירו ושדדו.
היינו זמן מה בגטו ואז החליטו הנאצים להוביל את היהודים לבורות ההריגה. טיכסתי עצה עם אחי והחלטנו שאני אברח והוא יישאר עם אימא.
כל עזבתי את הורי ויצאתי לדרך. פרמתי והורדתי את הטלאי הצהוב. מצאתי בן-כפר ועגלה , קפצתי עליה ונסעתי לכפרים. אחר כך התגנבתי לבית אישה כפרית וביקשתי אוכל. התגנבתי לתוך גורן ללינת לילה. אחרי שלושה ימים הגעתי לקובנה. ישבתי על גג הקרון ונסעתי לוילנה.
בנסעי כך בדרך כאשר אני יושב על גג הקרון, ראיתי איך הובלו יהודים להורג . שמעתי צעקות ובכיות וליבי כאבמאד, שנגזר עלי להסתכל בדרכם האחרונה של יהודים. פרצתי בב…