"בהיותי
בן חמש עשרה בערך , המליציות אספו את כל יהודי צ'רנוביץ לתחנת הרכבת וגרשו אותנו
ברכבות משא של בהמות ללא חלונות מזון או מים, לעיירה אוטקה. העיירה הייתה הרוסה,
בתים ריקים ועל הקירות היו כתובות של יהודים שכתבו שהם מגורשים מבתיהם, בנותיהם
נאנסו או נרצחו . עצרנו שם למספר לילות בקור ובגשם, ללא אוכל ורבים מתו שם. לאחר
מכן העבירו אותנו בגשר מעל נהר הדנייסטר לגטו מוגילובץ.
בגטו היינו אני ואחי אריה לבדנו, רעבים ומפוחדים. , אבי אשתו
ואחיי החורגים נרצחו עם שאר יהודי הכפר בוורבאוצה. התחלתי לברוח מפתח קטן בחומת
הגטו כדי לחפש עבודה ולקבל חצי כיכר לחם או שני ביצים ולשרוד. כשחליתי בטיפוס מצבי
היה קשה במשך חודש ואחי טיפל בי עד שהחלמתי. בהמשך התחזיתי לגוי רוסי ומצאתי עבודה
כרועה פרות אצל גויה כפרית בשם מרושקה, והיא נתנה לי ללון אצלה בצריף קטן בחצר
ואחר כך בביתה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה