צבי בן-פורת
יליד 1941
ילד בן שלוש בזמן האירועים בבודפשט.
"כשהייתי בן שנה וחצי לקחו את אבא
לעבודת כפייה בפלוגות עבודה. הוא לא חזר. אבא וחברים ברחו מעבודת הכפייה אל
הרוסים. שם קיבל טיפוס ונפטר.
בשנת 1944 הגרמנים כבשו את הונגריה. הקימו
את גטו בודפשט, הבית שלנו היה בתחומי הגטו. המצב הכללי בגטו (סניטציה , רפואי) היה
מתחת לכל ביקורת. לדירה שלנו של 3 אנשים דחפו 30 איש.
ברחנו , הסתתרנו בעיר
עם ניירות מזויפים.
אנשי צלב החץ עולים לשלטון . לא היו מספיק רכבות ומשאיות על מנת לפנות את כל היהודים , אז
אנשי צלב החץ ההונגרים לקחו כל יום אלפי יהודים לדנובה ורצחו אותם שם.
אימא הוציאה את הניירות המזויפים , אבל קצין צלב החץ ההונגרי לא האמין לה. התחלנו
ללכת עם היהודים לדנובה.
כמה מטרים לפני אימא נגשה לקצין צלב החץ אשר
היה עם פנים קצת יותר אנושיות ( אימא כל החיים אמרה שהוא לא האמין לה , אבל היה
בן-אדם) והוא אמר תסתלקו מהצד השני.
אחרי כמה דקות שמענו יריות. עד היום הן מהדהדות לי באוזניים.
המשכנו להסתובב ברחובות בודפשט עד השחרור".
לתיעוד המלא באתר לדורות
לתיעוד המלא באתר לדורות
ראה גם :נעליים
על הדנובה – ויקיפדיה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה